thmb_imgLQLFQISGWYCaneCorsoStormyWinnsKenneluntitled3[1]דר’ אסף אלקלעי
החולים הוטרינרי בפלורנטין – תל אביב
וטרינר גבעתיים

האם לעקר/לסרס כלבים וחתולים ? כל התשובות כאן במאמר מתומצת עם קצת רקע מדעי והרבה היגיון רפואי.

מדוע ניתוח העיקור והסירוס טובים לכלבים ולחתולים?

הסירוס.
נתחיל בסקירה קצרה על מערכת המין הפנימית של כלבים וחתולים זכרים:
הזכר: אברי המין הראשיים שלו הם האשכים המצויים ממש מתחת לזנב מחוץ לחלל הבטן, בשק האשכים. תפקידם המרכזי של האשכים הוא :יצור תאי זרע ,.
עם זאת, לאשכים יש עוד כמה תפקידים מעצם היותם בלוטה לכל דבר ועניין ועם הגעת הזכר לבגרות מינית (6-8 חודשים) הם מייצרים ומפרישיםלדם הורמון (שיש אומרים שהוא האחראי האמיתי למלחמות בעולם): הטסטוסטרון. ההורמון הזכרי, שלו השפעות רבות על גוף ונפש חיית המחמד שלנו, למשל: גודל מסת השרירים, עצמות השלד , אגרסיביות, דחף מיני והתנהגות טריטוריאלית. בנוסף משפיע הטסטוסטרון על פעילות וגודל בלוטת הערמונית (פרוסטטה) המשתתפת ביצור נוזל הזרע.

יתרונות הסירוס הינם רבים הן בחתולים והן בכלבים.
השפעת הסירוס על התנהגות הזכר (יותר רגוע, פחות אגרסיבי לחיות אחרות ולבני אדם, פחות טריטוריאלי) תהיה גדולה יותר ככל שיתבצע מוקדם יותר בחייו. מחקרים מראים כי ההשפעה המשמעותית ביותר נצפית כאשר הסירוס מתבצע טרם הגעת הזכר לבגרות מינית.
ישנן השפעות חיוביות לסירוס גם אם מדובר בזכר בוגר מבחינה מינית ואף מבוגר. זכר מסורס לא יפתח סימנים קלינים הקשורים בהגדלה של בלוטת הערמונית (קשיים בהטלת צואה ,מחלות ואי סדרים במערכת העיכול התחתונה המלווים בכאבים). בנוסף, זכר מסורס לא יכול לחלות במחלות גידוליות של האשכים (כי כבר אין לו!).
בחתולים מסורסים, ובמיוחד בחתולי רחוב או חתולים החיים בבית ויוצאים החוצה, הסרוס מהווה נדבך חשוב ביותר ביצירת איכות החיים של החתול: פחות קרבות עם חתולים אחרים משמע אין פצעי קרב, אין אבצסים מוגלתיים, ופחות מחלות מדבקות המועברות במגע ישיר בין חתולים, פחות ריצות לכביש כי יש נקבה מיוחמת בצד השני של הכביש כלומר פחות הידרסויות ולכן פחות ביקורים אצל הוטרינר.
חתולי בית זכרים לא מסמנים טריטוריה בבית (“מרססים”) , לעומת חתולים לא מסורסים המסמנים את הטריטוריה שלהם דבר הגורם לסירחון בבית.

העיקור.
הנקבה: מערכת המין הנקבית, בכלבות ובחתולות, מורכבת ממספר איברים כאשר החשובים בינהם הם השחלות והרחם. הרחם הוא איבר בעל שתי “קרניים” בו מתפתח השגר (קבוצת העוברים) ותפקידו להכיל, להגן, ולהזין את העוברים. השחלות הינן שתי בלוטות המחוברות לקצוות הקרניים של הרחם. תפקיד השחלות הוא לייצר את הביצית . אולם לשחלות יש, בדומה לאשכים, עוד תפקידים כמו יצור הורמונים. ההורמונים המיוצרים ע”י השחלות ומופרשים לדם נקראים: אסטרוגן ופרוגסטרון שלהם, בדומה לטסטוסטרון בזכרים, השפעות רבות על חילוף החומרים של הנקבה הן החתולה הן הכלבה.
גם כאן, כמו בזכר, ההשפעות הם ברמה ההתנהגותית וברמה הגופנית כאחד,.
עם הגעת הנקבה לבגרות מינית (גם כאן 6-8 חדשים) השחלות מתחילות להפריש הורמונים המגיעים לריכוזים גבוהים בדם, וגורמים לייחום(בהתחלה התנפחות איבר המין ודמום ובהמשך הענות לזיווג עם זכרים ).

יתרונות העיקור הייחום הוא המתכון הבטוח להריונות  לא רצויים. הריון לא רצוי הוא הריון בו לא קיים מישהו שייקח ויטפל בגורים שיצאו לאוויר העולם עם תום ההיריון. תחשבו על גורי חתולי רחוב שנולדים בחורף ואין מי שייקח אותם לבית חם ויטפל בהם, תחשבו על הכלביות המלאות בכלבים מעורבים מקסימים ש“אין להם ביקוש” כי לצערנו אנשים מעדיפים כלבים גזעיים. וכך אותם יצורים מוצאים את עצמם, חולים מתחת למנועי מכוניות או מחכים שמשהו כבר יבוא ויגאל אותם מייסוריהם בכלביות הקפואות בחורף והרותחות בקיץ. זו הסיבה שעיקור עושה טוב ברמה המוסרית.
זריקות נגד ייחום הן במפורש לא בריאות ומעלות את הסיכון ללקות בדלקות רחם המסכנות חיים.
בנוסף, מחקרים מראים כי שעור גידולי העטין בכלבות ובחתולות נמצא ביחס ישר לעובדה האם הכלבה או החתולה מעוקרת או לא. נקבות המעוקרות מוקדם ככל האפשר ולפני הבגרות המינית, נתונות פחות לסכנת גידולי העטין. נמצא שיש קשר בין נוכחות גבוהה של הורמוני מין נקביים לגידולי עטין כלומר, אותם הורמונים גורמים לגידולי העטין.
גידולי עטין בכלבות יכולים להיות שפירים או ממאירים באותה המידה כאשר בחתולות ניתן לומר בברור כי רב גידולי העטין הינם ממאירים.
פרט לגידולי עטין, הורמוני המין הנקביים יכולים לגרום גם לדלקות רחם. מצב מסכן חיים.

לסיכום: אז למה לעקר ולסרס?

  • כי כלבים/ות וחתולים/ות מעוקרות ומסורסים, עובדתית, בריאים יותר וחיים יותר.
  • כי כך מונעים הריונות בלתי רצויים.
  • כי זו הדרך הבריאה ביותר למניעת ייחום.
  • כי כך מונעים התנהגות אגרסיבית.
  • כי כך מונעים משיכה של זכרים לא רצויים בחדר המדרגות.
  • כי זכרים מסורסים נתונים פחות למחלות סרטן של האשכים ובעיות פרוסטטה בשלבים מאוחרים יותר של חייהם.
  • כי זכרים מסורסים נלחמים פחות, נפצעים פחות וחולים פחות במחלות זיהומיות, ופחות בורחים ונעלמים.
  • כי גם אם חייתך אינה אגרסיבית, הסיכוי שהיא תיפול קורבן לחיה אגרסיבית אחרת קטן יותר אם היא מסורסת.